<h1>ספר מצות זמניות הלכ' ר"ח</h1>
<h2>דף י.</h2>
ואין נופלים על פניהם לרחום וחנון בר"ח ואין עושין בו הספד ולא תענית. ונהגו הנשים שלא לעשות בו מלאכה. וזהו אומרם בירושלמי [תענית פ"א ה"ו] נשי דנהיגי דלא ליעביד עבידתא בריש ירחא מנהג. ואומר ש"ץ קדיש שלם אחר ההלל. ויוציא ס"ת ויקראו בו ארבעה אנשים. הכהן יקרא שלשה פסוקים מן פרשת צו את בני ישראל. ויחזור הלוי ואמרת אליהם ויקרא שלשה פסוקים. ויקרא ישראל מן עולת התמיד לובראשי חדשיכם. ויקרא הרביעי מן ובראשי חדשיכם עד סוף פרשת קרבן ר"ח. והוא אומרם בתלמוד מגלה [כ"ב ע"א], בעא מיניה עולא בר רב מרבה פרשת ר"ח כיצד קורין אותה, צו (אל) [את] ב"י את קרבני לחמי דהויא תמניא פסוקי, היכי עביד. והיתה התשובה, אמר רב דולג. וענין דולג, מה שאמרתי לך, שיחזור הלוי לקרוא ואמרת אליהם, מה שכבר קרא כהן. ואם חל ר"ח להיות בשבת, יקרא עם המפטיר בספר שני מן וביום השבת עד סוף פרשת ר"ח. ואם היה ר"ח יום ששי ושבת אז השבת לבד מפטיר השמים כסאי. ואם היה שבת ויום ראשון או יום ראשון בלבד, מפטיר מחר חדש. ואחר שיקרא בתורת חדש יאמר קדיש עד "למעלה" אח"כ תפלת מוסף כמו שארשמה לך בע"ה.
<h2>דף כח:</h2>
ואחר שסיים ש"ץ מלחזור תפלת שחרית יקרא ההלל, ויברך עליו לקרוא את ההלל. וידלג מן לא לנו י"י אל י"י זכרנו ומן אהבתי כי ישמע י"י אל מה אשיב לי"י. והיחיד אינו חייב לקראו. ואם ירצה לקראו יקראנו, אבל לא יברך עליו ולא יחתום בסופו. וכ"כ ה"ר אלפסי ז"ל וההלל דר"ח לאו דאורייתא הוא אלא מנהג דרבנן הוא, ומשום הכי לא גמרינן ביה הלל אלא מדלגי דלוגי דאמרינן רב איקלע לבבל חזינהו דקרו הלל בר"ח סבר לאפסוקינהו שמעינהו דקא מדלגי ואזלי אמר מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר, הילכך אי בעי יחיד למיקרי בר"ח קרי ליה בלא ברכה. ורשאי הוא להפסיק בו ואפילו באמצע איזה פרק שיהיה מפרקיו, לאומרם וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק.
